פסק-דין בתיק ת"א 42250-07

פסק דין זה הינו שני במספר שניתן בתביעה דנא, שכן פסק הדין הקודם מיום 1/12/2010, אשר ניתן על ידי מותב זה, בוטל בערכאת הערעור.

מבוא ורקע

1.         התובעים, משפחות סלפטר ובן צבי, הינם הבעלים של שני בתי מגורים (קוטג'ים), אותם רכשו מהנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת"), בפרוייקט הידוע בשם "אחוזת גירון" בתל-מונד, אותו יזמה הנתבעת (להלן: " הפרוייקט").

2.         בתביעה שבכאן, עתרו התובעים לחייב הנתבעת והנתבעת 2 - אשר פיקחה על בניית הפרוייקט (להלן: " חברת הפיקוח") - בתשלום פיצויים ודמי נזק בגין ליקויי בנייה שנתגלו בבתים, הכוללים, בין היתר, סדקים וקילופי צבע בקירות החיצוניים של הבתים (להלן: " ליקויי המעטפת").

3.         נוכח המחלוקת שנתגלעה בינות המומחים מטעם הצדדים, באשר לקיומם של ליקויי הבנייה והיקפם, מונה המהנדס ז'אן ברקוביץ למומחה מטעם בית המשפט (להלן: " המומחה" או " ברקוביץ").

            בחוות הדעת מיום 11/5/08 העריך המומחה את עלות תיקון ליקויי המעטפת בסך 200 ש"ח (להלן: " חוות דעת ברקוביץ" או " חוות הדעת").

4.         בפסק הדין מיום 1/12/2010 (להלן: " פסק הדין"), ביכרתי את חוות דעת ברקוביץ על פי חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעת (א. תומר) וקבעתי את עלות תיקון המעטפת בסך 200 ש"ח למ"ר.

            על בסיס קביעה זו חייבתי הנתבעת (70%) וחברת הפיקוח (30%), בגין ליקויי המעטפת, בתשלום סך של 56,000 ש"ח (200 ש"ח  X 280 מ"ר) למשפחת סלפטר, וסך 34,000 ש"ח                     (200 ש"ח  X 170 מ"ר) למשפחת בן צבי.

5.         יצויין, כי עוד קודם למתן פסק הדין, הגישה הנתבעת בקשה לצרף, כחלק ממסכת ראיותיה, חוות דעת מיום 2/7/09 אשר ניתנו על ידי ברקוביץ בת.א. 63011/07 (להלן: " תביעת ברץ"), אשר התנהל בפני מותב אחר. בחוות הדעת בתביעת ברץ קבע המומחה ברקוביץ את עלות תיקון המעטפת לסך 130 ש"ח למ"ר (להלן: " חוות הדעת המאוחרת").

            הבקשה לצירוף חוות הדעת המאוחרת לא נדונה ולא הוכרעה, כך למרבה הצער, ופסק הדין ניתן בלא שזו הוגשה כראייה, מטעם הנתבעת.

הערעור וההסדר הדיוני

6.         הנתבעת לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור (54639-01-11) לבית המשפט המחוזי (להלן: " הערעור") בו נטען, בין היתר, כנגד גובה הפיצוי אשר נפסק לתובעים בגין ליקויי המעטפת.

            התובעים מצידם הגישו ערעור שכנגד, בין היתר, באשר לקביעת היקף שטח מעטפות הבתים הטעון תיקון; גובה הפיצוי שנפסק בגין עוגמת נפש; וההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לטובתם, בחסר, כך על פי הטענה.

7.         במהלך שמיעת הערעור, אשר התקיים ביום 11/7/11, הסכימה ב"כ התובעים להגשת חוות הדעת המאוחרת כראייה בתיק דנא.

            על בסיס ההסכמה האמורה ניתן, בו ביום, פסק דין בבית משפט של ערעור, המורה על ביטול פסק הדין. הדיון הוחזר לבית משפט השלום, על מנת שזה האחרון ישקול ויכריע - נוכח חוות הדעת המאוחרת - בשאלה " ... האם מן הראוי להורות על החזר כספים ששולמו בעקבות פסק דינו של בית משפט השלום מיום 1/12/2010".

            הערעור שכנגד נמחק תוך שמירה על זכות הצדדים לשוב ולערער על פסק הדין לאחר            " ... מתן פסק דינו המחודש של בית משפט השלום".

8.         בהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה דיונית - אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית ביום 28/8/03 (להלן: " ההסכמה הדיונית") - לפיה הוסמך בית המשפט לפסוק,  בדרך של פשרה, במחלוקת הכספית העולה מהפרשי חוות דעת המומחה (זו שהוגשה בתובענה דנא, לזו שהוגשה בתביעת ברץ), זאת על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: " החוק") ועל בסיס סיכומים בכתב שיוגשו על ידי הצדדים.

            סיכומי הצדדים הוגשו, כמוסכם, כאשר האחרון שבהם הוגש ביום 27/10/13.

טענות הצדדים